Utilisateur:Gilen/Halakhot Bi'at Hammiqdash - Pereq II
Texte original modifier
ב [ג] כוהן שנכנס לקודש הקודשים בשאר ימות השנה, בין כוהן הדיוט בין כוהן גדול, או כוהן גדול שנכנס לו ביום הכיפורים שלא בשעת העבודה--חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר "ולא ימות" (ויקרא טז,ב). וכמה פעמים הוא נכנס לשם ביום הכיפורים, ארבע כמו שיתבאר במקומו; ואם נכנס חמישית, חייב מיתה בידי שמיים.ה
ג [ד] והנכנס לקודש, חוץ לקודש הקודשים, שלא לעבודה או להשתחוויה, בין הדיוט בין גדול--לוקה; ואינו חייב מיתה, שנאמר "אל פני הכפורת . . . ולא ימות" (ויקרא טז,ב)--על קודש הקודשים במיתה, ועל שאר הבית בלאו ולוקה.ה
ד [ה] כוהן שיצא מן המקדש בשעת העבודה בלבד--חייב מיתה, בין כוהן גדול בין כוהן הדיוט: שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו, פן תמותו" (ויקרא י,ז)--כלומר לא תניחו עבודה ותצאו מבוהלים, מפני גזירה זו. וכן זה שנאמר בכוהן גדול "ומן המקדש, לא ייצא" (ויקרא כא,יב)--אינו אלא בשעת העבודה בלבד, שלא יניח עבודתו וייצא.ה
ה [ו] אם כן, מפני מה נשנית אזהרה זו בכוהן גדול: שכוהן הדיוט שהיה במקדש בעבודתו, ושמע שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו--אף על פי שאינו יוצא מן המקדש, אינו עובד מפני שהוא אונן; ואם עבד, והוא אונן של תורה--חילל עבודתו, בין בקרבן יחיד בין בקרבן ציבור.ה
ו אבל כוהן גדול עובד כשהוא אונן, שנאמר "ומן המקדש, לא ייצא, ולא יחלל" (ויקרא כא,יב)--כלומר יישב ויעבוד עבודה שהיה עוסק בה, ואינה מתחללת.ה
ז ומניין שעבודת האונן פסולה, מקל וחומר: אם בעל מום שאוכל בקודשים, אם עבד--חילל; אונן שהוא אסור לאכול בקודשים, שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד)--דין הוא שיחלל. [ח] ואף על פי שכוהן גדול עובד אונן, אסור לאכול בקודשים--שנאמר "ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'" (ויקרא י,יט). וכן אינו חולק, לאכול לערב.ה
ח אונן שעבד, אינו לוקה; ומותר ליגע בקודשים, אף על פי שלא טבל: שלא עשו מעלה, אלא באכילה; אבל בנגיעה, הרי הוא טהור כמו שיתבאר במקומו.ה
ט איזה הוא אונן: זה שמת לו מת מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן--ביום המיתה בלבד, הוא שנקרא אונן דין תורה; ולילה, הוא אונן מדברי סופרים. [י] ומת ששהה ימים, ואחר כך נקבר--כל אותם הימים שאחר יום המיתה, הוא אונן מדבריהם; וכן יום הקבורה. ואינו תופס לילו.ה
י לפיכך מי שמת לו מת, וקברו לאחר יום המיתה--כל יום הקבורה, אינו מקריב ואינו אוכל בקודשים מדבריהם; וטובל, ואוכל לערב. ויום שמועה קרובה, ויום ליקוט עצמות--הרי הוא כיום קבורה, שאינו תופס לילו, ואפילו מדבריהם; לפיכך טובל, ואוכל בקודשים לערב.ה
יא אבל יום המיתה--כשם שאסור לאכול בו קודשים מן התורה, כך אסור לאכול בלילו מדבריהם: חוץ מן הפסח בלבד, שהוא אוכל לערב כמו שיתבאר במקומו.ה
יב [יא] האביל אינו משלח קרבנותיו, כל שבעה--אפילו יין או עצים או לבונה; וכן המצורע אינו משלח קרבנותיו--כל זמן שאינו ראוי לביאה אל המחנה, אינו ראוי להקרבה. אבל המנודה יש בו ספק, אם משלח או אינו משלח; לפיכך אם הקריבו עליו, נרצה.ה
יג [יב] טמא שרץ וכיוצא בו, והערל--משלחין את קרבנותיהם, ומקריבין עליהן: חוץ מפסח, שאין שוחטין אותו על טמא שרץ; ואין שוחטין על הערל פסח, כמו שיתבאר. אבל טמא מת--אין מקריבין עליו קרבן כלל, עד שיטהר.ה
Traduction française modifier
1. Le Grand Prêtre n’entrait dans le Saint des Saint que de jour de Kippur en jour de Kippur; et le Prêtre laïc entrait tous les jours dans le Saint pour le Service. [2] Et tous les Prêtres étaient prévenus de ne pas entrer dans le Saint ou dans le Saint des Saints, lorsque ce n’était pas le moment d’officier – comme il est dit "Et it ne viendra pas tout le temps vers le Sanctuaire" (Wayiqra 16:2), c’est le Saint des Saints; "Dans l’enceinte du Voile" (ibid) pour dire de toute l’enceinte.
2. [3] Le Prêtre qui entre dans le Saint des Saints un autre jour de l’année, que ce soit un Prêtre laïc ou le Grand Prêtre, ou le Grand Prêtre qui y entre le jour du Kippur alors que ce n’est pas le moment d’officier – il est passible de mort dans les mains des Cieux, comme il est dit "Afin de ne pas mourir" (Wayiqra 16:2). Et combien de fois y entrait-il le jour de Kippur? 4 comme il est expliqué en son endroit; et s’il entre une cinquième [fois], il est passible de mort dans les mains des Cieux.
3. [4] Et celui qui pénètre dans le Saint, hors du Saint des Saints, sans y officier ou s’y prosterner, que ce soit un [Prêtre] laïc ou le Grand [Prêtre] – qu’il soit fouetté; mais il n’est pas passible de mort, comme il est dit "Devant le propitiatoire…afin de ne pas mourir" (Wayiqra 16:2) – pour le Saint des Saints [il est passible de] mort, et pour les autres parties que celle là [il est passible] de fouet.
4. [5] Le Prêtre qui sort du Temple au moment du Service uniquement – il est passible de mort, que ce soit le Grand Prêtre ou un Prêtre laïc: comme il est dit "Et ne sortez pas du seuil de la Tente d’Assignation, de peur de mourir" (Wayiqra 10:7) – c’est-à-dire, n’abandonnez pas le Service en sortant à la hâte, car c’est un décret. Et ainsi il est dit du Grand Prêtre "Et du Temple il ne sortira pas" (Wayiqra 21:12) – ce n’est qu’au moment du Service seulement qu’il n’abandonnera pas son Service et sortira.
5. [6] S’il en est ainsi, pourquoi cet avertissement est-il répété pour le Grand Prêtre: c’est que le Prêtre laïc qui était dans le Temple pour son Service, et entendait que la mort avait tué quelqu’un envers qui il était redevable de se lamenter – bien qu’il ne sortait pas du Temple, il n’officiait pas parce qu’il était en deuil; et s’il officiait et qu’il était en deuil de la Torah – son Service était profane, que ce soit un sacrifice ou un sacrifice public.
6. Mais le Grand Prêtre officiant qui était en deuil, comme il est dit "Et du Temple, il ne sortira pas et il ne profanera pas" (Wayiqra 21:12) – c’est-à-dire, il s’assiéra et fera son Service auquel il était occupé, et le Service ne sera pas profané.
7. Et un Minyan officiant en deuil est invalide, a fortiori: si un infirme qui a mangé des choses saintes officie – il profane; l’endeuillé qui a l’interdiction de manger des choses saintes, comme il est dit "Je n’en ai pas mangé pendant mon deuil" (Devarim 26:14) – c’est juste car il profanerait. [8] Et même si le Grand Prêtre officie en deuil, il lui est interdit de manger des choses saintes – comme il est dit "Et si je mangeait un sacrifice expiatoire aujourd’hui, serait-ce bon aux yeux de L’Eternel?" (Wayiqra 10 :19). Et ainsi il ne prélevait pas pour manger le soir.
8. L’endeuillé qui officiait, il n’était pas fouetté; et il avait le droit de toucher les choses saintes, même s’il ne s’était pas baigné: car il n’avait pas fait l’élévation, et c’était à manger; mais lorsque ce fut touché, il était pur comme s’il s’était lamenté en ce lieu.
9. Qu’est-ce que l’endeuillé? C’est celui à qui le mort tue un mort parmi ses proches dont il est redevable de lamentation – le jour de la mort seulement, c’est lui que la Torah appelle endeuillé; et la nuit, c’est l’endeuillé des paroles des textes. [10] Et la mort qui se produit de jour, et ensuite on enterre le mort – tous ces jours qui sont après le mort, il on est en deuil selon les paroles des textes; et même le jour de l’enterrement. Et ce n’est pas valide pour sa nuit.
10. C’est pourquoi celui a qui le mort tue un mort, et qui enterre après le jour de la mort – tout le jour de l’enterrement, il ne s’approche pas et ne mange pas des choses saintes selon leurs paroles; et il se baigne et mange le soir. Et le jour où il apprend la mort, et le jour où il rassemble les ossements – c’est comme un jour d’enterrement, qui n’est pas valide sa nuit, et même selon leurs paroles; c’est pourquoi il se baigne, et mange des choses saintes le soir.
11. Mais le jour de la mort – de même qu’il est interdit de manger des choses saintes selon la Torah, ainsi il est interdit de manger la nuit selon leurs paroles: à part juste pour Pesa’h, où l’on mange le soir comme si on se lamentait à la place.
12. [11] L’endeuillé n’envoie pas ses offrandes au Temple pendant les 7 jours – même si c’est du vin, du bois ou de l’encens; et ainsi le lépreux n’envoie pas ses offrandes – tous les jours où il n’est pas apte à venir au campement, il n’est pas apte à sacrifier. Mais l’exilé il est apte, qu’il ait envoyé ou pas; c’est pourquoi si l’on sacrifie pour lui, c’est agréé.
13. [12] L’impénitent est impur comme ce qui en sort, et l’incirconcis – ils envoient leurs offrandes et on sacrifie pour eux: sauf pour Pesa’h, où l’on n’égorge pas pour les impurs; et on n’égorge pas pour l’incirconcis de Pesa’h, comme un endeuillé. Mais la mort est impur – on ne sacrifie pas pour eux aucune offrande, jusqu’à ce qu’ils soient purs.