Utilisateur:Dovi/Mishna Zeraim Pe'a IV
Introduction
modifierVous trouverez ci-dessous le texte original du 4ème chapître du traité Pe'a, ainsi que sa traduction en français et d'éventuelles notes explicatives ou remarques diverses.
Texte Original
modifierא הפיאה ניתנת, במחובר לקרקע. בדלית ובדקל--בעל הבית מוריד, ומחלק לעניים; רבי שמעון אומר, אף בחליקי אגוזים. אפילו תשעים ותשעה אומרין לחלק, ואחד אומר לבוז--לזה שומעין, שאמר כהלכה.ה
ב ובדלית ובדקל אינו כן: אפילו תשעים ותשעה אומרין לבוז, ואחד אומר לחלק--לזה שומעין, שאמר כהלכה.ה
ג נטל מקצת הפיאה, וזרק על השאר--אין לו בה כלום; נפל לו עליה, פירס טליתו עליה--מעבירין אותה ממנו. וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.ה
ד פיאה--אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקורדומות, כדי שלא יכו איש את ריעהו.ה
ה שלוש אבעיות ביום, בשחר ובחצות ומנחה. רבן גמליאל אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יפחותו; רבי עקיבה אומר, לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו. של בית נמר--היו מלקיטין על החבל, ונותנין פיאה מכל אומן ואומן.ה
ו גוי שקצר את שדהו, ואחר כך נתגייר--פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה; רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין השכחה אלא בשעת העימור.ה
ז הקדיש קמה, ופדה קמה--חייב; עומרים, ופדה עומרים--חייב. קמה, ופדה עומרים--פטורה, שבשעת חובתה הייתה פטורה.ה
ח כיוצא בו, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדין--חייבין; הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר, ואחר כך פדין--פטורין, שבשעת חובתן פטורין.ה
ט מי שליקט את הפיאה ואמר, הרי זה לאיש פלוני עני--רבי אליעזר אומר, זכה לו; וחכמים אומרים, ייתננה לעני שנמצא ראשון. הלקט והשכחה והפיאה של נוכרי--חייבין במעשרות, אלא אם כן הפקיר.ה
י איזה הוא לקט: הנושר בשעת הקצירה. היה קוצר--קצר מלוא ידו, תלש מלוא קומצו, הכהו הקוץ, ונפל מידו על הארץ--הרי של בעל הבית. תוך היד, ותוך המגל--לעניים; אחר היד, ואחר המגל--לבעל הבית. ראש היד, וראש המגל--רבי ישמעאל אומר, לעניים; רבי עקיבה אומר, לבעל הבית.ה
יא חוררי הנמלים שבתוך הקמה, הרי של בעל הבית. ושל אחר הקוצרים--העליונים, לעניים; והתחתונים, לבעל הבית. רבי מאיר אומר, הכול לעניים--שספק לקט, לקט.ה